

Silent Screams
מרים שטרמן
1.6.25-30.6.25
בתערוכה Silent Screams נפרש עולמה הפנימי של האמנית מרים שטרמן, עולם הנע בין צללים עזים לדמויות שותקות אך זועקות. הציורים מבטאים רגעים של כאב, בדידות, זרות ונשיות פצועה, באמצעות דימויים עזים, צבעים כהים וקווים שנראים כחריטות בנפש. זהו יומן חזותי של פגיעוּת – מקום בו הצעקות אינן נשמעות באוזן, אלא נ חרטות עמוק בלב המתבונן.
Silent Screams
מרים שטרמן
מרים שטרמן היא אמנית ירושלמית היוצרת בציור, רישום, פיסול וצילום. יצירתה נולדת מתוך חקירה רגשית ופסיכולוגית של פחד, עיוות, וגבולות הזהות האנושית. דרך עולמות סוריאליסטיים ומקבריים, היא מזמינה את הצופה להיכנס למרחבים שבהם הלא-מודע פוגש את הדימוי.
עבודותיה של שטרמן מתאפיינות באינטואיטיביות חומרית, שימוש בפחם ופסטל יבש, וקומפוזיציות דרמטיות הנעות בין עוצמה שקטה לאימה צורבת. בעבודות ניתן לזהות דמויות אנושיות מרוסקות, שלדים, מסכות וצללים – אלמנטים שמדגישים את השבריריות האנושית ואת המתחים הפנימיים שמעצבים את נפש האדם.
ההשפעות האמנותיות של שטרמן מגוונות: מהציור האקספרסיבי והטעון של אדוורד מונק, דרך הסוריאליזם של הירונימוס בוש, פרנסיסקו גויה ואלפרד קובין, ועד לאמני המאה ה-20 כמו ג'יימס אנסור ואדוורד קינהולץ. מרים שואבת השראה גם מהאמנות הישראלית – בעיקר מעבודותיהם של סיגלית לנדאו ואסי משולם, אשר בוחנים את הגוף, הפצע, והזהות התרבותית.
מרים מציגה בתערוכות בארץ ובעולם, ורואה באמנות אמצעי לחשוף את המקומות העמוקים, הכואבים והנפלאים שבתוך הנפש האנושית


רזומה
השכלה:
2021-כיום: M.A. בלימודי תרבות, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב (בתהליך).
2017-2021: B.Ed. במגמת אומנות, מכללת אמונה, ירושלים.
2008-2011: M.Sc. במדעי החיים, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן.
2003-2007: B.Sc. במדעי החיים, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן.
חברה באגודת האמנים של ישראל ( חיפה והצפון )
ניסיון מקצועי:
2019-2021: מורה לאמנות בבתי ספר וסדנאות יצירה לתלמידים.
תערוכות נבחרות:
2025
תערוכה קבוצתית: ציור אינטואטיבי, בית האמנים ע"ש שאגאל, חיפה.
תערוכה קבוצתית: הקשר הירושלמי, נוקטורנו, ירושלים .
תערוכה קבוצתית: אנחנו, גלריה ק', תל אביב.
תערוכה קבוצתית: דיוקן אשה, בית האמנים ע"ש שאגאל, חיפה.
תערוכה קבוצתית: הקשר הירושלמי, מתחם הספקטרום, ירושלים
תערוכה קבוצתית: חלונות, בית האמנים ע"ש שאגאל, חיפה.
תערוכה קבוצתית: משפחת האדם; בן עמי, תל אביב.
תערוכה קבוצתית: תקוות גדולות, תאטרון היהלום, רמת גן.
2024
תערוכה קבוצתית: מעגלי אור, ארט פרידום .
תערוכה קבוצתית: כסאות, בית האמנים ע"ש שאגאל, חיפה.
תערוכה קבוצתית: תערוכה שנתית של חברי אגודת האמנים, בית האמנים ע"ש שאגאל, חיפה.
תערוכת יחיד: עולם שמעבר פנטזיה ותעתועים, קניון עופר, תל אביב.
תערוכה קבוצתית: חלונות לעולם, תאטרון היהלום, רמת גן.
תערוכה קבוצתית: סקס אפיל; בן עמי, תל אביב.
תערוכה קבוצתית: ממעוף הציפור; הגלריה לאמנות ישראלית, תל אביב.
תערוכה קבוצתית: רמי וחברים. בית האמנים ע"ש שאגאל, חיפה.
תערוכה קבוצתית: רוח וחומר. בית האמנים ע"ש שאגאל, חיפה.
תערוכה קבוצתית: מלחמה וצפייה לשלום, תאטרון היהלום, רמת גן.
תערוכה קבוצתית: "הבית"; נוקטורנו, ירושלים.
תערוכה קבוצתית: אשה, המרחב החברתי אלנבי, תל-אביב.
תערוכה קבוצתית: עת מלחמה, אוניברסיטת תל אביב, תל-אביב.
תערוכה קבוצתית: קולאז'. בית האמנים ע"ש שאגאל, חיפה.
תערוכה קבוצתית: "האור"; נוקטורנו, ירושלים.
תערוכה קבוצתית: האשה בראי הזמן. בית האמנים ע"ש שאגאל, חיפה.
תערוכה קבוצתית: העצמה נשית, אשכול פיס, תל-אביב.
תערוכה קבוצתית: סיפורי המכשפה הירוקה; גלריה על האגם, רעננה.
תערוכה קבוצתית: מכתב לעולם, הקיר הרביעי, ברלין
2023
תערוכה קבוצתית: להרוג אייל קדוש, גלריה ק', תל-אביב
תערוכה קבוצתית: צבע אדום, גלריית בן עמי, תל-אביב.
תערוכה קבוצתית: אל האור, המוזיאון היהודי בטבליסי, גאורגיה.
תערוכה קבוצתית: האמנות שבצילום, בית האמנים ע"ש שאגאל, חיפה.
תערוכה קבוצתית: שמחה, תיאטרון יהלום, גבעתיים.
תערוכה קבוצתית: נופי חלומות, גלריית לוטן, תל-אביב.
תערוכה קבוצתית: קונסטרוקציה, גלריית טליס, ירושלים.
תערוכה קבוצתית: אגודת תומר בן חורין, שערי צדק הישן, ירושלים.
פרויקט הגלויה הסודית, יריד צבע טרי, תל אביב.
2022
תערוכת יחיד: אגודת תומר בן חורין, ספריית אוניברסיטת תל אביב, תל אביב.
פרסומים:
נקודת מבט
מתי החלה התעניינותך באמנות?
מאז שאני זוכרת את עצמי, אמנות הייתה חלק מהחיים שלי אבל זה הפך לצורך של ממש בגיל ההתבגרות. ככל שהעולם הפך סוער יותר, מצאתי ביצירה מקום שקט, ואינטימי.
אילו אמנים את מעריכה?
אני מעריכה אמנים שהיצירה שלהם נוגעת בנימי הנפש, ומשלבים בין יופי לאי־ נוחות. במיוחד אמנים כמו אדוורד מונק, הירונימוס בוש, פרנסיסקו גויה, אלפרד קובין, אדוורד קינהולץ, סיגלית לנדאו ואסי משולם. כולם יוצרים שמחברים בין רגש אינטנסיבי, דימוי סוריאליסטי־ מקאברי, וטכניקות שמעצימות את החוויה של הצופה.
מהי היצירה האהובה עליך ולמה?
אחת היצירות שהכי נוגעות בי היא “היום שאחרי” של אדוורד מונק. יש בה שקט שמסתיר סערה, דמות נשית ששוכבת פסיבית, מותשת, אולי מובסת, אבל האוויר סביב טעון. היצירה מצליחה ללכוד את הריק הרגשי שאחרי סערה כלשהי, מבלי לומר מילה.
מהם מקורות ההשראה שלך?
מקורות ההשראה שלי מגיעים מעולמות של מטאל, פנטזיה אפלה, סרטי אימה, משחקי מחשב וספרות ז'אנרית כמו זו של סטיבן קינג. אני נמשכת לדימויים חזקים, מקבריים וסוריאליסטיים שמערערים את הגבולות בין מציאות לדמיון.
אילו חוויות או רגעים מיוחדים עזרו לך לצמוח ולהתפתח כאמנית?
אחת החוויות הראשונות והמעצבות שלי כאמנית הייתה בגיל עשר, כשביקשתי מההורים ללמוד אמנות. חבר של אבי, שהיה אמן בעצמו, לקח אותי כתלמידה. הוא לימד בביתו, שהיה כולו עטוף באמנות – צבעים, קנבסים, מוזיקה, וריח של טרפנטין. זה היה המקום הראשון שבו הרגשתי שאמנות היא לא רק מקצוע או תחביב, אלא דרך חיים שלמה.
מהו הסגנון האמנותי שלך?
הסגנון האמנותי שלי נע בין סוריאליזם לאקספרסיוניזם אפל. אני יוצרת דימויים שמאזנים בין הפיגורטיבי לפנטסטי, בין רגש חזק לצורניות משובשת. רבים מהציורים שלי כוללים דמויות מתעוותות, מוטיבים של התפוררות, שלדים, צללים ומסכות .
איזו פלטת גוונים מועדפת עליך?
אני נמשכת לפלטות כהות, שחור, אפור, חום עמוק ולעיתים נגיעות של אדום דם או כחול קר. הצבעים האלו מאפשרים לי לבטא עולמות פנימיים דרמטיים, והם מתאימים לדימויים שאני יוצרת, שמאזנים בין כאוס לאיפוק.
באילו טכניקות את מעדיפה להשתמש?
אני יוצרת במגוון טכניקות, אך הטכניקות המרכזיות שלי הן ציור ורישום בפחם, פסטל יבש ועט. הפחם והפסטל מאפשרים לי לכסות שטחים גדולים במהירות ויחד עם זאת מאפשרים ליצור מרקמים דרמטיים, קונטרסטיים ומלאי נוכחות.
האם יש נושא, רעיון או מסר העומד מאחורי יצירותיך?
היצירות שלי נובעות מהרצון לחקור את הדמיון דרך חוויות של אי־ וודאות, פחד וחלום. אני מתעניינת ברגעים שבהם משהו מתערער בנפש, בזהות או בתודעה – ומבקשת לבטא את התחושות האלה בצורה חזותית. האימה, בעיניי, אינה רק ז'אנר אלא שפה רגשית,
מה חשוב לך באמנות שלך?
אני לא מנסה להכתיב לצופה מה להרגיש, אלא לפתוח מרחב שבו הוא יכול לפגוש את עצמו. אם היצירה מצליחה לעורר שאלה, תחושת הזדהות או אפילו אי־נוחות – בעיניי זו השפעה משמעותית. לפעמים התגובה הכי מרגשת היא שתיקה עמוקה מול עבודה.
איך את רואה את השפעת האמנות שלך על הקהל?
אני מקווה לעורר תגובה. הזדהות, אבל בעיקר לגרום לצופה לעצור ולהתבונן פנימה, לשאול שאלות על עצמו.
מהו תהליך העבודה שלך, מהרעיון ועד להשלמת היצירה?
תהליך היצירה שלי מתחיל לרוב מדימוי שעולה – מתוך חלום, זיכרון או מוזיקה. אני רושמת, בודקת קומפוזיציות, ואז עוברת לעבודה אינטואיטיבית עם חומרים. חלק מהעבודות נוצרות במהירות, ואחרות דורשות זמן והתבוננות מחודשת. אני נותנת מקום לשקט, להשהיה, ולתגובות שעולות תוך כדי.
איך את מתמודדת עם אתגרים או חסמים יצירתיים?
כשאני מרגישה תקיעות, אני מנסה לשבת עם מחברת, לשים מוזיקה ולצייר בצורה אינטואיטיבית בלי תכנון מוקדם. אני פשוט מחכה בסבלנות שדימוי יעלה מתוכי. לפעמים הוא מופיע בפתאומיות, לפעמים לא – ואני לומדת להקשיב לקצב הפנימי, גם כשאין תוצאה מיידית.
מהי החוויה שהכי זכורה לך מתוך תערוכה או הצגת יצירה שלך?
החוויה הכי זכורה לי הייתה סביב ציור קיר גדול שיצרתי בתחילת המלחמה, מתוך סערת נפש עמוקה היצירה הזו הפכה לדימוי המרכזי שליווה את כל התערוכה שבה הוצגה. היא נגעה ברבים, הרבה יותר ממה שציפיתי. התחושה שמשהו שנולד מתוך כאוס אישי הצליח לעורר הזדהות קולקטיבית הייתה חזקה ומרגשת מאוד.
אילו תכנים חברתיים או תרבותיים חשוב לך לשלב ביצירותיך?
אני שואפת ליצור אמנות שנוגעת בכל אדם, מעבר לזהויות מוגדרות של מגדר, מוצא או השתייכות. מעניין אותי לחפש את המשותף דווקא מתוך המקומות החריגים – מתוך תרבויות שוליים כמו המטאל, שהן בעיניי עשירות, אמיצות ומלאות חופש. אני אוהבת לעסוק במה שנמצא בשוליים של התרבות, ולתת לו נראות, קול, וערך.
האם וכיצד את משלבת טכנולוגיה או חדשנות בעבודתך האמנותית?
אני משלבת טכנולוגיה בעיקר ככלי עזר לתכנון קומפוזיציות, סקיצות מוקדמות או שילוב של צילום ביצירה. לעיתים אני משתמשת בעיבוד דיגיטלי לצורך ניסויים חזותיים לפני התחלת העבודה הפיזית. עבורי, הטכנולוגיה לא מחליפה את היד והחומר אלא מרחיבה את אפשרויות החשיבה וההבעה.
איך את רואה את עתיד האמנות בעידן הדיגיטלי?
אני רואה בטכנולוגיה המשך טבעי להתפתחות האמנות – כמו שהמצאת המצלמה פתחה עולמות חדשים, כך גם הכלים הדיגיטליים של היום מאפשרים לאמנות להתפתח בכיוונים מרתקים. אני מאמינה שהאמנות לא תיעלם אלא תשתנה, תאתגר את הגבולות המוכרים, ותמשיך לייצר דרכי ביטוי חדשות, גם בעידן דיגיטלי.
מהי היצירה שהכי קשה לך להיפרד ממנה?
היצירה שהכי קשה היה לי להיפרד ממנה היא ציור הקיר שיצרתי בתחילת המלחמה. היא ליוותה אותי ואת הסביבה במשך תקופה, הפכה לדימוי מרכזי בתערוכה, ונגעה בהרבה אנשים. אבל בסופו של דבר, הקיר שעליו צוירה נצבע מחדש, והיצירה נמחקה פיזית. נשאר רק תיעוד מצולם. הרגע שבו ראיתי את הקיר נצבע היה קשה. זו הייתה תזכורת חזקה לארעיות של האמנות, ולעובדה שלפעמים מה שנשאר הוא רק זיכרון טעון.
מה ייחשב בעינייך כהישג?
עבורי, הישג אמיתי הוא ליצור יצירה שמעוררת תגובה רגשית עמוקה שמצליחה לגעת בנימי הנפש של הצופה. יצירה טובה היא כזו שמערערת, מזיזה משהו בפנים, משאירה הד רגשי גם אחרי שהמבט הוסט ממנה. אם אדם עומד מול העבודה שלי ומרגיש, זו הצלחה מבחינתי.
מה החלום שלך?
החלום שלי הוא להמשיך ליצור ממקום עמוק ואמיתי, בלי לוותר על הקול הפנימי שלי. הייתי רוצה שהעבודות שלי יוצגו גם מעבר לים, ויגעו באנשים ממקומות שונים, בלי תלות בשפה או זהות.
כיצד תגדירי מהי אמנות?
בעיניי, אמנות היא שפה אוניברסלית שאינה דורשת מילים. היא מאפשרת לנו לבטא רגשות, זיכרונות ודימויים שלא תמיד ניתן להסביר, ולפעמים גם להבין דברים על עצמנו דרך מבט, צבע, או צל. אמנות יוצרת גשר – בין פנים לחוץ, בין יוצר לצופה, בין פחד לתקווה. היא יכולה להיות עדינה או חדה, ברורה או מסתורית אבל תמיד נוגעת במשהו עמוק ואמיתי.
כיצד תגדירי אמן מצליח?
בעיניי, אמן מצליח הוא מי שמצליח להישאר נאמן לקול הפנימי שלו, גם כשזה לא תמיד מתאים לציפיות או למוסכמות. מישהי או מישהו שיוצרים מתוך אמת, מתוך צורך אמיתי, ולא מפחדים לגעת בנושאים כואבים או לא נוחים.
איך תבחרי לתאר את עבודת האמנית בשלוש מילים?
אישית, אפלה, אינטואיטיבית